מלכות – מתוך הקורס ‘קבלה ואימון לשם שינוי’
מהותה של ספירת המלכות היא היכולת לקבל ולגלות. היא מהוה מעין כלי קיבול הקולט את הכוחות המועברים אליו באמצעות היסוד, והמפגש ביניהם הוא כזיווג בין זכר
ונקבה המוליד מציאות חדשה. הזוהר אומר על ספירת המלכות: “לית ליה מגרמיה כלום” (זוהר חדש, פ: ), כלומר, אין בה כוחות משל עצמה, כל מה שיש בה זה מה שהיא מקבלת.
המלכות מאפשרת למציאות החדשה להתגלות בעולם. אפשר לדמות זאת לאדם ההולך על החול, ומה שהוא מותיר אחריו אלו הן טביעות רגליו בחול – טביעות הרגליים הן גילויו במציאות. התהליך שהחל בעולם המחשבה מגיע להשלמה במידת המלכות, המוציאה לפועל את התוכנית המקורית – סוף מעשה במחשבה תחילה. הרצון המקורי שהיה בכתר מתממש במלכות, והם נפגשים באותה נקודה על גבי המעגל, אבל במישור אחר. הסיבה לכך היא שהמלכות ביחס לכתר מהווה מעבר למרחב נוסף, קרוב יותר למציאות. המעגל הוא למעשה ספירלה, וכל השלמת תהליך מהכתר למלכות מהווה שלב נוסף בדרך אל המציאות.
בספירת המלכות מורגשת תודעת ה”אני”. ה”רווח” בין הספירות העליונות לבין המלכות מאפשר לאדם מנקודת המלכות ל”הסתכל לעצמו בעינים” ולומר: אני חושב, משמע אני קיים (רנה דאקרט). תחושת הקיום הזו היא חוויית המלכות – ההבנה שתודעתי שלי, אני אחראי, בוחר, עושה ומולך. חווית המלוכה בתהליך עצמו, מעמידה את המלכות ביחד לשאר המידות כמעמד המלך ביחס לנתיניו. המלך מתעל את כוחות הפרטים, ויוצר צורה כוללת בעלת משמעות, הופך אותם לעם, וגורם להם להתקיים. את חווית האחדות שמייצרת המלכות קל להבין כל עוד יש תהליך. ברגע שהתהליך נשלם, היסוד מפרה את המלכות ונוצר דבר חדש. נוצר כאן עניין מדהים. מה שהיה כבר איננו. המלך נשאר לבד. ומלך בודד אינו מלך. האני הופך לאין.
ואף על פי כן, ישנה דרך להגן על הממלכה, והסיפור שאינו נגמר עדין לא נגמר, כפי שנראה מיד, ממש סצנה ממשחקי הכס.
לתכונת המלכות שני צדדים מנוגדים. אני – ואין. להיות ולא להיות. כדי לקבל באופן מושלם, צריך לוותר על תודעת האני, להפוך לכלי. כשהכלי מתמלא, מתעוררת תודעת האני המולך. ברגע שהוא מופיע הממלכה נעלמת שוב. כדי להמשיך למלוך צריך לבנות ממלכה חדשה. הרצון למלוך הוא רצון עמוק מאוד, הוא הרצון להתקיים, האינסטינסקט הבסיסי ביותר. כשהכל נעלם ונשאר רק הרצון, אנו מקבלים שוב כתר, שמחפש ראש. את הכתר כבר הכרנו, את הרצון שבו, את האמונות והשאיפה להתענג, אלא שעכשיו הוא רצון בוגר יותר, שהתהווה מתוך התהליך שעברנו יחד במסע בין עשר הספירות. גם אם הסיפור הקודם נעלם, הוא השאיר רושם, צללית, טביעות רגלים, להם אפשר לקרוא מלכות. הרושם הזה הוא העולם החדש שבו מתחיל סיפורנו מהתחלה, ובתהליך ספירלי מתמיד שחוזר על עצמו אך מתחדש בכל פעם, פוסע האדם והעולם צעד נוסף על הגשר אל האין סוף.
