סיפור האוצר מתחת לגשר

האוצר[1]

“עוד כתב לי ידיד נפשי מחותני הגאון החסיד מפלונסק  שיחיה, שהיה  מרגלא בפומיה  דהרב הקדוש ר’ חנוך העניך מאלכסנדר ז”ל, לומר בשם רבו הרב הקדוש הרבי ר’ בונם[2] ז”ל שאמר:

אשר כל אברך בנוסעו פעם הראשון אל הצדיק, ולהסתופף בצל החסידים, צריך לידע המעשה מרבי אייזיק ר’ יעקעליס מקראקא[3], שבנה הביהכנ”ס בקראקא[4] הנקרא ר’ אייזיק ר’ יעקעל’ש שוהל וזהו כי הר’ אייזיק ר’ יעקעליש חלם לו כמה פעמים שיסע לפראג, ושם סמוך לחצר המלך תחת הגשר יחפור[5] בארץ וימצא אוצר גדול ויתעשר. הוא נסע לפראג ובבואו שמה הלך אל הגשר אשר אצל חצר המלך, אבל שם עמדו אנשי חיל ההולכים על המשמר לילה כיום, והיה ירא[6] לחפור בארץ ולחפש במטמונים[7], אבל מרוב צערו כי עמל כ”כ בדרך רחוקה, ועתה ישוב לביתו בחוסר כל, היה הולך כל היום סמוך להגשר אנה ואנה, תפוש במחשבותיו וכשחשכה הלך אל האכסניא לנוח, וביום השני וכן ביום השלישי[8] שוב בא בבוקר[9] בבוקר[10] אל המקום הזה, וטייל שם כל היום, ולפנות ערב הלך לאכסניא. השר העומד שם בראש האנשי חיל שומרי ראש המלך, בראותו יום יום כי איש יהודי[11] הולך שחוח ותוארו כעני המעוטף בצער ויגון[12], סובב סובב אצל הגשר כל הימים, קראו אליו ושאלו בדברים רכים מה אתה מחפש ועל מי אתה ממתין זה כמה ימים במקום הזה, סיפר לו כל הענין כי כמה לילות רצופים חלם לו כי כאן טמון אוצר גדול, ולמטרה זאת בא לפראג ברוב עמל וטורח. אז פתח השר את פיו שחוק ואמר לו האם היה כדאי שתסע דרך רחוקה כ”כ ע”י חלום, מי זה אשר יאמין לחלומות, הלוא גם אני בחלומי אמרו לי שאסע לעיר קראקא ושם נמצא אחד הנקרא בשמו אייזיק ר’ יעקעליש, ואם אחפור שם בבית היהודי אייזיק ר’ יעקעליש תחת התנור וכירים אז אמצא אוצר גדול, אבל הכי אתן אומן לחלומות אשר שוא ידברו, ולנסוע בשביל זה לקראקא, ואתה עשית שטות כזה לבא לכאן. ויהי כשמוע רבי אייזיק ר’ יעקעליש דברי השר הבין כי עיקר ביאתו לכאן היה למען ישמע דברים אלו ושידע כי האוצר נמצא לא כאן רק בביתו וכי עליו לחפור ולבקש במטמונים[13] בביתו ושם ימצא האוצר. חזר ונסע לביתו וחפש ומצא בביתו תחת התנור וכירים את האוצר ונתעשר, ובנה בהונו הבית הכנסת הנודעת בשם ר’ אייזיק ר’ יעקעליש שוהל[14].

כן הדבר כל אברך צריך לידע כי על ידי בואו אל הצדיק והרבי, נתודע לו שהאוצר אין לו לחפש אצל הרבי רק בביתו, ויהי בנוסעו לביתו שם יחפש ויחפור עד מקום שידו מגעת, ויגעת ומצאת תאמין כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, אצלו ממש והבן, ודברי פי חכם חן”.

סיפור קטן זה זכה להפוך לסיפור מכונן לרבים, ולמגוון עיבודים[15] וגירסאות[16]. הוא מצומצם בתאוריו ומשאיר “רווחים רבים” המהוים מקור לסקרנות ולשאלות המסייעות “לפתוח” אותו ולגלות בו פנים מרובות.

אפשר לשייך אותו לז’אנר סיפורי “מסע הגיבור”[17] והוא מצטרף לשורה ארוכה של סיפורי מסע מעוררי השראה, מהם מסעות אישיים וקבוצתיים, שהם חלק מהסיפור היהודי הגדול[18], ומהם[19] מסעות מיתולוגיים ומודרניים שהפכו מקור השראה לרבים.

זהו ספור בתוך סיפור. סיפור המסגרת הוא על הרב שמחה בונים מפשיסחא והפרשנות שלו לסיפור זה בהקשר של התלמיד הנוסע אל רבו[20]. הסיפור הפנימי הוא מסעו של אייזיק לפראג ובחזרה לקראקוב.

כסיפור יהודי הוא מתכתב עם עולם האסוציאציות היהודי, ומקורו החסידי מאתגר למצוא הקשרים בתורת הקבלה והסוד, אולם פשוטו של הסיפור הפנימי, סיפורו של אייזיק, חף כמעט לגמרי מסממנים יהודיים מובהקים והוא כמו מתמסר לפרשנות רחבה וכללית יותר.

ננסה לקרוא אותו בשלשה מימדים[21].

הסיטואציה – עיון בסיפור הקונקרטי במסגרת ההגיון הפנימי שלו, ובשאלות ובתובנות העולות מהסיטואציות המתוארות.

האבסטרקציה – עיון במשמעויות המופשטות, העל זמניות והכלל אנושיות שניתן להשליך מסיפור זה עליהן.

הפרסונליזציה – המפגש האישי שסיפור זה מזמן לכל אדם שמוכן להפגש אתו, והשאלות שהסיפור מציע לו לטייל איתן.

נצא למסע בעקבות אייזיק וחלומו, וגם לנו יהיה זה מפגש עם חלומות ואוצרות, ואם נחפור במקום שהסיפור יוליך אותנו אליו, אולי נגלה גם את האוצר שלנו[22].

---

[1]  (ישראל ברגר,  שמחת ישראל, פיעטריקוב , 1910 עמ’ מז).

[2]  רבי שמחה בונים מפשיסחא (1765-1827) מגדולי החסידות, תלמידו הקרוב של החוזה מלובלין ורבו של רבי מנחם מנדל מקוצק.

[3] דמות היסטורית יהודי מעשירי קהילת קרקוב וממנהיגיה במאה ה17. ראה יצחק אלפסי, על אגדות יפות ללא בסיס היסטורי, בתוך: שנה בשנה, תשס”ג.

[4]  להלן קרקוב

[5]  השם העברי של אייזיק הוא יצחק. לשניהם משותף מוטיב החפירה: “וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ” (בראשית 26:18).

[6]” ” ודע שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל” (ליקוטי  מוהרן ח”ב סימן מח’).

[7]  “אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה” (משלי 2:4).

[8] היום השלישי מסמל פעמים רבות ציפיה שהגיעה להשלמה לקראת רגע ההכרעה: “בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק” (בראשית 22:4), “וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת-הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא” (בראשית 42:18), “וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה” (שמות 19:16), “וַיָּבוֹא יָרָבְעָם וְכָל-הָעָם אֶל-רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי” (מלכים א: 12:12), “וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי-יִרְפָּא יְהוָה לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְהוָה” (מלכים ב’ 20:8), “יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו הושע 6:2), “וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ ” (אסתר 5:1).

[9] “וישכם אברהם בבקר” (בראשית 22:3).

[10] על המן, המזון הניסי שירד מהשמים נאמר: “וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס”.

[11] “איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי” (מגילת אסתר, 2:5).

[12] “תפילה לעני כי יעטף ולפני ה’ ישפוך שיחו” (תהילים 102:1).

[13]  משנה: “במה טומנין – הבא לסלק קדירה מעל גבי כירה ולטומנה בדבר אחר” (בבלי, שבת: מז: ).

[14] בית הכנסת שנבנה על ידי ר ‘אייזיק   שצ”ח- ת”ד (1644-1638).עומד על תילו גם היום (אלפסי שם, ראה הערה 3).

[15] שהמפורסם בהם הוא ספרו של פאולו קואלו – האלכימאי (ברזיל, 1988).

[16]  השוואה בין הגרסאות השונות בספרות החסידית והבדלי הגישות המשתקפים בכל גירסה ראה חנה הנדלר, הסיפור החסידי בין עיצוב ספרותי לאידאה רוחנית (בתוך מעשה סיפור, מחקרים בסיפורת היהודית, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס”ו, עמ’: 147-167, ומסע בסיפורי חסידים, יהודית בר-יש”ע גרשוביץ 2011 עמ’:15-33

[17] גיבור או גיבורים היוצאים למסע, מתוך כורח או בחירה, המזמן התמודדויות המעצימות את הגיבור והופכות את הדרך לתהליך של צמיחה. בהרחבה: יוסף קמפל, ‘הגיבור בעל אלף הפנים’ (1949), רות נצר, ‘מסע הגיבור’ (2011). 

[18] החל ממסעות בראשית של אדם, חווה ובנם קין, דרך מסעותיהם של אברהם אבינו (מחרן לארץ ישראל ובארץ ישראל), יעקב ובניו (הירידה למצרים), יוסף (נער הנמכר לעבדות, הופך למשנה למלך מצרים וחוזר בארון עם בני ישראל לארץ ישראל), משה רבינו (מנסיך בארמון פרעה מלך מצרים למנהיג עם העבדים היהודי המוציא אותם מעבדות מצרים לחרות), מסעות עם ישראל במדבר, יונה הנביא ועוד.

[19]   אודיסאוס, בודהה, ישו, קרישנה ואיזיס, אמאטרסו היפנית, אדשו ממערב אפריקה, קונוהור האירי, טאלייסין הוולשי, מאווי הפולינזי, מוואטסי המאורי, שי וואנג מו הסינית, סינילאו הטונגאי, “עורב” האסקימואי, פדמאנאתה הג’ייני, טלאזולטאוטל האצטקית ואינספור אחרים.

[20]  סיום הסיפור ודבריו של הרבי ” והבן, ודפח”ח” מהוים מעין קוד המקובל בספרות החסידית, לכך שבתוכן הדברים יש עומק נסתר המבוסס על סודות התורה, שאינו נראה ממבט ראשון. בהתאם מועלות במאמר זה הצעות שונות לפרשנות בהקשר זה.

[21] בהקבלה ל3 השלבים הראשונים במודל של דבורה קובובי להוראת ספרות בשיטת הספרותראפיה: הזדהות, הכללה, הדהוד (ספרותראפיה – ספרות, חינוך ובריאות הנפש, מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ”ב , עמ’ 77-106)

[22] במאמר זה הצגתי מחשבות ורעיונות שעלו במהלך לימוד עצמי, שיעורים, סדנאות ומפגשי “בית מדרש” עם חברים ותלמידים. ההצעות וההפניות למקורות שונים נעות באופן אסוציאטיבי בין עצי הפרד”ס (פשט, רמז, דרש, סוד), והקורא מוזמן לקטוף מפירותיו ולהוסיף נטיעותיו כאוות נפשו, בתקווה שימצא בהן טעמי עץ הדעת ועץ החיים.